<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מצינו הוראה לחומרא, הורה שתהא נזירה עוד ז' שנים, משמע דרוב הוראות לקולא מדקא מתמה [כתובות ז' ע"א] ומי איכא הוראה לאיסור.
<h2>דף לח:</h2>
מצינו דקאמר תנא ושייר, וקאמר מאי שייר דהאי שייר, פ"ק דב"ק (י' ע"א) גבי חומר בבור מבשור, וכן גבי (שם ט"ו ע"א) מה בין תם למועד, ויש לדקדק בריש יבמות גבי חמש עשרה נשים, ובריש קידושין גבי האשה נקנית בשלשה דרכים, ומדקדק מניינא למעוטי מאי, וכן גבי [שבת ע"ג ע"א] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דייק מניינא למעוטי מאי, ויש תימה דבלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר, דאם לא כן מאי שייר דהאי שייר, דהא בכל הני לא ממעט אלא אחד, וגם לא מצי למימר [דביבמות שייר תרתי, צרת ממאנת וצרת איילונית] דלא שייר אלא חדא או צרת ממאנת או צרת איילונית מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, ונראה דאי לאו מניינא מצינן למימר דהך או הני דתני ליה תנא, אע"פ שיש אחת או שתים או יותר דלא תני, אבל הנך דקתני חומר בבור מבשור, וכן גבי מה בין תם למועד, וכן כל כיוצא בזה, משמע דדייק בלישניה והוי כמו הלכות ולא פירש הלכותיו למבין, מניינא הוי כמו הנך דלעיל, דכיון דתני מניינא ויליף במניינא, איצטריך לומר הכי דאיכא תרי שיורי, כדמשמע בנזיר פרק ג' מינין (ל"ח ע"ב) מתיב רב פפא ר' אליעזר אומר נזיר ששתה עד אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול ענבים ושתה חייב חמש, אי הכי לילקי שש מכל אשר יעשה מגפן היין, תנא ושייר, ומאי שייר דהאי שייר שייר לא יחל דברו, והא דמקשה פ"ק דקידושין (ה' ע"ב) על מילתיה דרב הונא דאמר חופה קונה, שלש תנן ארבע לא תנן, פריך מכח מאי שייר דהאי שייר. גם מאותה סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דהאי שייר, משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד, מדקאמר בתר הכי אלא אמר פפא לא תני מידי חמש, משמע כיון דלא תנא מניינא אלא תנא על כל אחד לא מצי למיפרך מידי, ליתני לוקה מכל אשר יעשה. כל זה חשבתי ונראה בעיני שיטת הספר כך, וה' ברוך הוא יאיר עינינו בתורה ובמצות. והיכא דתנא מניינא איכא למאן דאמר דלא נחית לשיורא, פי"א דתרומות (מ"ב) גבי ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מטמא משום משקה אמר ר' יהושע לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא אמרו ז' משקין טמאין ושאר כל המשקין טהורים, עכ"ל, ודוק.
<h2>דף נב:</h2>
מצינו שהתלמידים חולקים על רבם והתלמידים נזכרו תחלה לפני רבם, כי הא דמסכת אהלות ומייתי לה פ"ק דעדיות (מ"ז) בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה מקומות וב"ה אומרים רובע עצמות מן הגויה וכו' שמאי אומר אפילו מעצם אחד, והך מתניתין מייתי לה בנזיר פרק כ"ג ונזיר (נ"ב ע"ב). עוד [עדיות פ"א מ"ח] גבי כרשיני תרומה ב"ש אומרים שורין ושפין בטהרה וכו' ובסיפא קאמר שמאי אומר יאכלו בטהרה וכן במעשר שני פ"ב (מ"ד). עוד [שם מ"י] גבי הפורט סלע של מעשר שני [בירושלים], בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ושם פליגי ב"ש וב"ה והדנין לפני חכמים ור' עקיבא ור' טרפון, ובסוף קאמר שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדו מעשר שני. וכן [שם מי"א] גבי כסא של כלה שנטלו חפויו פליגי בית שמאי וב"ה, וכן בתר הכי, כסא שקבעו בעריבה פליגי ב"ש וב"ה, ושמאי בסוף אף העשוי בה, שתי משניות הללו שנויות בכלים פרק שנים ועשרים (מ"ד). ושמא בילדותו תנא להו כמו שאמרו ב"ש וחזר בו בזקנותו ומשנה לא זזה ממקומה, וכן מצינו [ב"מ מ"ד ע"א] גבי הזהב קונה את הכסף, בילדותו שנה בענין אחד ובזקנותו שנה בענין אחר, ובזה ניחא הכא דהקדים דברי התלמידים, שכך שנה להם הרב בתחלה, וניחא שהתלמידים קבלו כך מרבם ולא מלבם, כי איך יתכן שכולם הושוו לדעה אחת, אם לא קבלו מרב אחד ולא סבירא להו כחד תנא.
